שבוע 15 – דובים וקרחונים

“נוף מרהיב עד כדי כך שהוא נראה בלתי אמין”, כך תיארה השבוע העיתונאית נרי לבנה את נופי מדינת אלברטה שבקנדה (כן, גם היא כאן כרגע, ובכך עלה מספר הישראלים באלברטה בעשרות אחוזים), ובאמת מאד יפה פה.
יפה וגשום.
מאז שעברנו לקנדה (וגם קצת קודם) מאד גשום לנו, גשום ויפה.

את תחילת השבוע בילינו בגליישר, פארק לאומי שמשותף למונטנה, ארה”ב ולאלברטה, קנדה.
בשעות האחרונות שלנו בארה”ב ערכנו טיול באחד המסלולים היפים של הפארק, מסלול המוליך אל מפלים.
בכניסה למסלול יש שלטים גדולים עם עצות, מה לעשות אם פוגשים דב, וחשוב מכך איך להמנע ממפגש כזה, ובהתאם תדרכתי את הילדים שאנחנו צריכים להשמיע קולות במהלך ההליכה.
בתגובה שחר פיתח תאוריה שמדובר באזעקת שוא, ושהאמריקאים הידועים כמכסת”חים, מפזרים שלטי הפחדה על ימין ועל שמאל, כמו שלטי “סכנת צונמי” בהם נתקלנו לאורך כל החוף המערבי. לפי התאוריה, רק תיירים מפחדים מדובים, וכל המקומיים יודעים את האמת (שמדובר בהפחדה).
מרגע שגובשה התאוריה בקול רם, התחלנו לשים לב, שלכל קבוצת מטיילים שעוברת לידינו יש לפחות מיכל אחד של ספריי פלפל נגד דובים, ביד או על החגורה.
בעוד אנו מתלבטים (אוקי, חלק מאיתנו) האם מדובר במקומיים או בתיירים, הופיעה קבוצה של שלוש נשים (להלן “הסבתות”), ובישרה לנו שגריזלי נראה יורד מההר. “יש לכם ספריי?” הן שאלו, וכששמעו שלא יעצו לנו להשמיע קולות חזקים.

בשלב זה המפלים כבר ממש פחות עניינו אותי, והתחלתי לתכנן איך אנחנו נדבקים לקבוצה של מטיילים עם ספריי, ומגיעים איתם בשלום אל סוף המסלול.
בכל זאת המשכנו אל המפלים (בינתיים המסלול הפך סואן יותר, והיינו מוקפים באנשים), כשלפתע הגיעו לשם הסבתות.
מרגע זה הפתרון היה כתוב על הקיר – נדבקנו לסבתות.
אחרי שהחלפנו מילות נימוסין, שאלתי מאיפה הן.
“אנחנו ממונטנה” הן ענו בשמחה. את חיוך המי-תמיד-צודק שלי, אפשר היה לראות עד אלברטה.
כשהגענו אל סוף המסלול הן העניקו לנו במתנה את ספריי הפלפל שלהן. 

באותו אחר צהריים עברנו לקנדה. את פנינו קיבלו שלטים המציגים את המהירות המותרת בקילומטרים, לוחות אלקטרוניים המציגים את הטמפרטורה במעלות צלזיוס, ותחנות דלק עם מחיר לליטר. ההתאהבות היתה מיידית.

נסענו לווטרטון, החלק הקנדי של שמורת גליישר, שם בילינו כמה ימים.
האזור הרבה פחות מתוייר מהחלק האמריקאי של הפארק, ובהתאם ראינו שם חיות רבות.
(לא לדאוג, את הדובים שצילמנו ראינו ממרחק של מטרים רבים, כשאנחנו עומדים ליד המכונית והם הרחק באחו).