מלכתחילה מונטנה (המכונה Big Sky, בשל המרחבים הגדולים תחת השמיים האינסופיים) לא היתה אמורה להיות יותר ממסדרון מעבר בין ילוסטון בדרום מזרח המדינה וגליישר-ווטרטון, פארק לאומי חוצה מדינות בין ארה”ב וקנדה, הנמצא בצפון מערב המדינה. אני די בטוח שלא ידעתי לדקור את מיקומה של מונטנה במפה לפני שהגענו לכאן, והאסוציאציה היחידה שהיתה לי ביחס למדינה הזו קשורה לגלידה בנמל ת”א.
ההתחלה היתה ממש ברוח הציפיות. בלילה הראשון בילוסטון, כשלא מצאנו מקום לישון בתוך הפארק, יצאנו ממנו לעייריה בעלת השם West Yellowstone. בכלל, שמנו לב שבאמריקה שמות של מקומות די מסבירים את עצמם. לרחוב הראשי בעיר יקראו כמעט תמיד Main, ולרחוב הרחב Broadway. אף אחד מהם לא סוחב על גבו את תולדות המקום והאומה, וכדי לחפש במפה את מרכז העינינים לא צריך להיבחן במבחן טריוויה מי היה חוזה מדינת וויומינג. כך הדבר גם לגבי ערים וישובים – חלק גדול מהמקומות הם לא יותר מהשם שלהם. אם הם ליד מפל יקראו להם Falls-איפשהו ואם הם ממזרח למקום בעל חשיבות (כמו פארק לאומי) יקראו להם East-איפשהו, כאילו כדי לתאם ציפיות עם המבקר המזדמן: “אנחנו פה הדבר הפחות חשוב. הדבר החשוב באזור הוא ה-איפשהו, וכדאי שתבדוק שם אם יש מקום לפני שאתה מגיע לכאן.”
ואכן, על -West Yellowstone לא בנינו יותר מאשר שתהיה מפלט ללילה. מראה העיירה התאים לציפיות – כמה תחנות דלק, הרבה מוטלים וחניוני קרוואנים. לאחר חיפוש קצר בעיר, התמקמנו בחניון לא חינני במיוחד צמוד לשער הכניסה לפארק, מתוך מחשבה שבעיירה עצמה לא נמצא מה לעשות, וכדאי לקצר את הדרך חזרה לפארק (וגם, זה היה הפארק הזול בסביבה…). בדיעבד, התברר שהחניון נמצא בין שתי אטרקציות תיירותיות: קולנוע IMAX המציג סרטי טבע, ופינת חי גדולה, שהיא בעצם מפלט לדובים וזאבים (בעיקר) שמסיבות שונות הורחקו מהטבע (פציעה, ייתמות בגיל צעיר, או תוקפנות כלפי בני אדם). וכך, לאור האטרציות, החלטנו לחזור למקום לאחר שנסיים את הסיבוב בילוסטון.
הביקור החוזר לא הכזיב. The Grisly & Wolf discovery center היה חוויה אמיתית, והזדמנות לראות דובים, זאבים ועופות דורסים מקרוב ולהכיר אותם באופן אישי (לכל אחד יש שם, וסיפור חייו מוצג באריכות), אך גדולת הכותרת של הביקור היתה מבחן הציידנית. מתברר שהמקום מאפשר לחברות המייצרות פחי זבל, מיכלי מזון וצדניות לבחון את עמידותם בפני דובים. לאזור הדובים הוכנסה ציידנית אטומה עם מזון בתוכה, ובמשך שעה צפינו בדובים מנסים לפצח אותה (במקרה הזה, ללא הצלחה). להשלמת חווית הדובים צפינו ב-IMAX בסרט “דובים” של דיסני, העוקב אחר משפחת דובים (אמא ושני גורים) באלסקה לאורך שנה אחת מחורף ועד חורף. אחלה סרט!
הפתיחה המפתיעה של מונטנה לא אכזבה גם בהמשך. משם נסענו לעיר Bozeman, הקרויה על שמו של מחפש זהב שמצא את מותו, בייריה מסתורית, בילוסטון. העיר (גדולה יחסית במונחי מונטנה, 30,000 תושבים) התגלתה כמקום חביב עד מאוד. במוזיאון הרוקי מוצג שפע שלדים של דינוזאורים (מונטנה היא המדינה בא נמצאו הכי הרבה שלדי דינוזאורים בעולם), ועוד כמה תצוגות נחמדות הקשורות בהיסטוריה הקרובה יותר של המקום, מימי הבהלה לזהב ועד תחילת המאה ה- 20 (למבקר המזדמן יש תחושה שההיסטוריה עברה ישר מעידן הדינוזאורים לימי הבהלה לזהב, תוך דילוג קליל על כל מה שהיה שם בין לבין). ביקרנו גם במוזיאון קטן נוסף, מומלץ לגיקים כמונו – המוזיאון להיסטוריה של המחשב באמריקה, המציג את תולדות טכנולוגית המידע.
גם את יום הנישואין שלנו (ואת חג השבועות) חגגנו בבוזמן – בארוחת שבועות מסורתית במסעדת סושי מצויינת.
מבוזמן התגלגלנו להלנה, עיר הבירה של מונטנה. בגדול – חור. בקטן – פרק מהולל של קניות יד שניה (נעמי קנתה מעיל של חיילת מצבא ארה”ב, ואני קניתי מעיל שהוגדר ע”י נעמי כמוזר ומגניב..) ואוכל אורגני (קנינו שתי צנצנות טחינה!).
ומהלנה נסענו למיסולה (Missoula), עיר סטודנטים מקסימה, בדרך הררית ויפיפיה.
למיסולה הגענו ביום שישי אחר הצהרים, ובלי לתכנן, נפלנו על אירוע first Friday שהוא מין פסטיבל ברחוב הראשי של העיר המתרחש כל יום שישי ראשון בחודש. היה ממש כייף, הילדים רקדו, אנחנו שתינו בירה ולמחרת בבוקר חזרנו אל מרכז העיר לעוד הסתובבות.
אז נכון, מונטנה אינה קליפורניה (נראה שבחורף די מפוקפק פה) אבל באביב היא מקום די מקסים, והשילוב בין הטבע והנופים לערים החמודות בהחלט עשה לנו את זה. מכאן ממשיכים צפונה, לגליישר ואוטוטו עוברים לקנדה.
The Wilners Are Doing America 